מתנצלת ועדיין אוהבת...

אני מצטערת.


אני בעומקיי ליבי מצטערת... אבל אני באמת לא יכולה לראות אותך עם אחרת.


אם זה היה תלוי בי, היינו יכולים להישאר יחד.


הגורל החליט, ואני יחד עם הגורל הסכמנו שזה פשוט לא ילך בינינו אם תמשיך להתנהג כך.


בוגר, לא בוגר, אינפנטיל, וגם משכיל לפעמים.


אני לא יודעת מה איתך, הכאב בליבי - צורב ברמות מטורפות.


והמחשבות עליך.. פשוט לא מפסיקות.


בכל זאת, הגענו עד לכאן. מכאן אין דרך חזרה.


אני אוהבת, וסולחת לעצמי על כל הפעמים ששנאתי את עצמי בגללך.


גרמת לי להרגיש כל כך מטומטמת.


כל כך מתסובכת.


לפעמים אני רוצה לרוץ לזרועותיך, לנשק אותך עד לעילפון חושים ולפעמים.. לא.


לפעמים פשוט להרוג. להתעלם מקיומך בחיי.


אני יודעת ובטוחה שזה לא בסדר.


כזו היא אהבה, מסבכת את העניינים עד שלא יודעים איפה עומדים.


לפעמים זה פשוט... לא משנה.


כל מה שאני רוצה להגיד פה זה שאני רוצה שאתה תסלח לי


על כל הסצינות קנאה, על כל הצער שהבאתי לך...


ואם גם אכזבה - אז סליחה.


 


מתנצלת, ואוהבת.


אהובתך.


[=