מכתב פרידה למלאך אמיתי

עכשיו השארת אותי לבד...לבד בעולם האכזר הזה..השארת אותי לבד בתקופה הכי קשה של
חיי ואתה לא פה לצידי לא פה לנגב את דמעותיי.

הבטחת שתעמוד לצידי, גם כשטוב ובעיקר כשרע, אמרת לי יבואו ימים טובים...אך הם אינם
מגיעים..ואתה, אתה שהבטחת לעמוד לצידי קמת והלכת..ואותי נטשת מתמודדת עם כל הכאב,
עם כל הפחד...אין לי על מי להישען יותר...אין לי...כי כל העולם התמוטט לי בין
הידיים, הכאב הגדול של חיי ניצב מולי בעוצמה כה גדולה שמאיימת לשבור אותי.

הכל נלקח לי מחיי, הכל, אפילו הדמעות כבר מתייאשות לצאת החוצה, מתייאשות לעשות שוב
ושוב את אותו מסלול שיגרתי יום יומי מהעין דרך הלחי באיטיות ועד שהן נופלות מטה
ונעלמות, מתייבשות ומתפוגגות לאוויר, לאוויר העולם..כן אותו עולם שנולדתי לתוכו,
אותו עולם יפה עם שמש וציפורים מצייצות והכל פורח וזוהר, ועכשיו השמש כבר לא חשובה,
אני אפילו לא שמה לב יותר לציפורים ובטח שלא לפריחת הפרחים...כי הפרח היקר לי מכל
נקטף מהעולם, ואני יושבת מתאבלת על האובדן, מתאבלת על הכאב, ויודעת שדבר לא יחזיר
אותך אליי ואני מרגישה אשמה, למה לא הזהרתי את כולם שאתה פרח בר, ופרח בר אסור
לקטוף, למה נתתי לך ככה ללכת..? והאשמה גם כלפייך איך יכלת לעזוב אותי איך? תמיד
אתה זה שחיזקת אותי כשרע לי ועצוב..ועכשיו רע לי מאוד ואתה לא פה..אתה הלכת...אני
לא יראה אותך לעולם...ואני תוהה האם אתה רואה אותי האם אתה שומע את קולי? האם אתה
שומע שבלילות העצב עוטף אותי חרש והדמעות מרטיבות את הכרית, והאם אתה שומע את
תפילותיי ? תפילות...תפילות שתחזור....אז בעצם אתה לא שומע אותם נכון? כי אם היית
שומע בטח היית חוזר, הריי לא יכול להיות שתנטוש אותי ככה בלי להזהיר אותי לפניי בלי
להגיד לי שאתה הולך... אבל אולי אתה לא יכול לחזור..אולי מישהו לא נותן לך? אולי
קשה לך? אני יודעת..

אתה לא תחזור אף פעם..ובחלומות שלי, לילה לילה אתה מגיח לתוכם ומנשק על שפתיי ברוך,
ואתה לבן כולך, זוהר נוצץ ויש לך כנפיים..

כנפיים לבנות...ואתה כל כך טהור..כל כך אמיתי שאני רוצה כל כך לגעת בך שוב,,ללטף
אותך..וכשאני מנסה העיניים נפקחות ויחד איתם הדמעות, הדמעות שזולגות לי מעיניי שוב
ושוב מרגע שהלכת ממני.

אני יודעת שבחיים לא תחזור, אבל כמו ילדה קטנה אני לא רוצה להאמין לזה..אני רוצה
להאמין שאולי, אולי מישהו שומע אותי אולי מישהו ירחם עליי ולא רוצה לתת לי להיות
לבד בעולם להתמודד עם כל הכאב הזה שכל כך גדול עליי, אולי מישהו יחזיר אותך
אליי..אבל לא זה בלתי אפשרי...קשה לי..קשה לי בלעדייך פה..אתה חסר לי מאוד..
מתגעגעת למילים שאמרת לי לחוכמת חיים שהציפה אותך, מתגעגעת למגע ידך העדין שליטף
אותי כשהיה עצוב, שהחזיק לי את היד שאני לא יאבד לו אף פעם, שהגן עליי מפניי העולם
הרע הזה ...

אני נזכרת באותם ימים יפים שלנו ביחד..ושקראתי לך מלאך.. איך יכלתי לקרוא לך ככה,
לא ידעתי אני נשבעת לך שלא ידעתי שאתה תהפך לאחד כזה אמיתי..אני מצטערת, מצטערת
שאתה לא פה לידי מצטערת על הדמעות ומצטערת שעצוב לי כי אני יודעת שאם היית יכול
להגיד לי משפט אחד היית אומר לי להמשיך הלאה לחייך תמיד ולשמוח, אבל זה בלתי אפשרי,
לא בלעדייך..ועכשיו נותר לי רק לקוות שאתה רואה אותי שאתה שומע את מילותיי ולומר
לך-אני אוהבת אותך מלאך שלי לעולם לא אשכחך!