מיתוסי האהבה של פיניקיה — עולם שלם של סיפורים
פיניקיה לא הותירה אחריה ספרות שלמה כמו יוון או רומא, אך שברי המיתוסים ששרדו — בכתובות, במטבעות, בתבליטים ובעדויות של סופרים יוונים ורומיים — חושפים עולם מיתולוגי עשיר ומורכב. סיפורי האהבה הפיניקיים מהווים חלון ייחודי אל תפיסת האהבה של שכניהם הקרובים ביותר של עם ישראל.
צור: אהבת אל ועיר
מיתולוגיית צור כללה סיפור ייסוד מיוחד. לפי נונוס (משורר יווני מהמאה החמישית לספירה, שתיעד מסורות פיניקיות), צור נוסדה כאשר שתי סלעי ים — שהיו שני עצי זית קוסמיים — התאחדו. על אחד מהם ישב נשר, ובין ענפיו בערה אש שלא כילתה. נחש כרך את גזע העץ.
המיתוס הזה, על אף מוזרותו, מסתיר סמלי אהבה עתיקים: התאחדות שני יסודות נפרדים ליצירת דבר חדש, אש שאינה הורסת, והקשר בין עולם החי (נשר, נחש) לעולם הצומח. האהבה בתפיסה הצורית היא כוח של איחוד — של חיבור בין עולמות שונים.
למעניין, המקרא מתאר את צור במונחים של יופי ושלמות:
"צור, את אומרת: אני כלילת יופי" (יחזקאל כז, ג)
הנביא משתמש בשפה שמזכירה תיאורי אהבה — "כלילת יופי" — אך מפנה אותה לביקורת על גאוותה של העיר. כאילו צור אהבה את עצמה יותר מדי.
צידון: אלת הים והדייג
צידון, ששמה נגזר מ"ציד" (דיג), שימרה מיתוסים ימיים ייחודיים. עשתרת הצידונית נקשרה עם הים, ובמקדשה נמצאו מטבעות המציגות אותה רוכבת על גלים או עומדת על חרטום ספינה. סיפורי האהבה הצידוניים שיקפו את הקשר בין האדם לים — אהבה מסוכנת, בלתי צפויה, אך חיונית.
אחד המיתוסים המשוחזרים מספר על דייג צידוני שהתאהב בבת ים — ישות אלוהית שחיה בעומק. הוא ירד אל הים לחפש אותה, ומצא מתחת לגלים עיר שלמה של אלים. האהבה בין האנושי לאלוהי שימשה כאן כמטפורה ליחסי צידון עם הים — יחסי אהבה ותלות שהגדירו את זהותה של העיר.
מנקודת מבט יהודית, סיפור זה מזכיר את דברי התלמוד על "עולמות שמתחת למים" ואת מדרשי האגדה על נח ומי המבול. אך בעוד במסורת הפיניקית האלוהי מתגלה בתוך הטבע, במסורת היהודית האלוהי מתגלה מעבר לטבע.אל וחכמת-בעלת: האהבה הקוסמית
מיתולוגיית אוגרית (ראש שמרא), שקרובה מאוד למיתולוגיה הפיניקית, חושפת סיפורי אהבה אלוהיים מרתקים. אל, אבי האלים, תואר כבעל תאוות ואהבות. בטקסט אוגריתי אחד, אל פוגש שתי נשים על שפת הים ומתאהב בהן. מפגש אהבה זה מוליד את האלים שחר (שחר) ושלם (ערב).
הסיפור מפתיע בפשטותו: אלוהות עליונה, שבידה כל כוחות הבריאה, חווה אהבה אנושית — השתוקקות, פגישה, הולדה. בפיניקיה, האהבה לא הייתה מושג מופשט אלא כוח חי שפועל בכל הרמות — מן האלוהי ועד האנושי.
טקסט מרכזי אחר מתאר את ענת (אחותו/אשתו של בעל) כלוחמת עזה שמוכנה לעשות הכל למען אהובה. כאשר בעל מת, ענת יוצאת למלחמה נגד מות עצמו — היא חותכת אותו בחרב, טוחנת אותו ברחיים, וזורעת את שאריותיו בשדה. האהבה הפיניקית לא הכירה גבולות — היא הייתה מוכנה להרוס עולמות כדי להציל את האהוב.
קדמוס ואירופה: אהבה ופיזור
המיתוס היווני על קדמוס — נסיך צורי שיצא לחפש את אחותו אירופה שנחטפה בידי זאוס — מכיל גרעין פיניקי עתיק. המסע של קדמוס הוא סיפור על אהבת אח לאחות שהפכה למסע של הקמת תרבות חדשה. לפי המיתוס, קדמוס הביא את האלפבית ליוון — ובכך, סיפור אהבה פיניקי הפך לאקט תרבותי מכונן.
דידו ואנאס — מייסדת קרתגו שלפי אגדה רומית התאהבה בגיבור הטרויאני — מייצגת סוג אחר: אהבה שנכשלת בגלל גורל ומחויבות. דידו, שהייתה נסיכה צורית, בחרה במוות כאשר אנאס עזב אותה. סיפורה מבטא תפיסה פיניקית עמוקה: כבוד ונאמנות עולים לעיתים על חיי האדם.הפגישה עם עולם המקרא
כיצד ראו חכמי ישראל את מיתוסים אלה? המסורת היהודית לא התעלמה מהם. מדרשי חז"ל על שלמה ומלכת שבא, על שמשון ודלילה, ועל סיפורי האהבה שבמקרא — כולם מנהלים דיאלוג סמוי עם המיתולוגיה הפיניקית.
ההבדל המהותי נוגע למקומו של האדם: במיתוסים הפיניקיים, בני האדם הם צעצועים בידי כוחות קוסמיים. האהבה היא גורל שנכפה. באמונת ישראל, האהבה היא בחירה — "ובחרת בחיים". האדם אינו שבוי בגורל מיתי, אלא שותף פעיל בעיצוב חייו ואהבתו.
מורשת מיתוסי האהבה הפיניקיים
המיתוסים הפיניקיים מלמדים אותנו על תקופה שבה האהבה הייתה נושא דתי מרכזי — לא עניין פרטי, אלא כוח קוסמי שעליו נבנו מקדשים וטקסים. עבור המחשבה היהודית, העימות עם מיתוסים אלה חידד שאלות יסוד: מהי אהבה אמיתית? האם היא כוח טבע או בחירה מוסרית? האם היא מחזורית או מכוונת אל תכלית?
התשובות שנתנה המסורת היהודית — אהבה כברית, כבחירה, כדרך אל הקדושה — התגבשו, בין השאר, מתוך הדיאלוג הארוך והמורכב עם שכנתה הקרובה, פיניקיה.
