סיפורי אהבה במסורת הנוצרית המזרחית — קדושה, מסירות ואמונה
הנצרות המזרחית — על כנסיותיה הפרבוסלביות, האוריינטליות והביזנטיות — שמרה על מסורת עשירה של סיפורי אהבה. אך בניגוד לסיפורי האהבה הרומנטיים של המערב, האהבה בסיפורים אלה מופיעה לרוב בדמות של מסירות נפש, נאמנות עד מוות, ואהבה שמתעלה מעל לגופני. מנקודת מבט יהודית, סיפורים אלה מגלים קשרים מפתיעים למסורת ישראל — ומעלים שאלות חשובות על טבע האהבה.
אדריאנוס ונטליה: אהבת בני הזוג עד מוות
אחד הסיפורים הנודעים ביותר בנצרות המזרחית הוא סיפורם של אדריאנוס ונטליה (המאה הרביעית לספירה). אדריאנוס היה קצין רומי בניקומדיה שחזה ברדיפת נוצרים ונדהם מאומץ הלב של הנרדפים. הוא הכריז על עצמו כנוצרי ונכלא.
אשתו נטליה, שהייתה נוצרייה בסתר, לא נטשה אותו. היא באה לכלא, חבשה את פצעיו, עודדה אותו שלא לכפור באמונתו, ועמדה לצידו עד הוצאתו להורג. לאחר מותו, נטליה סירבה להינשא לקצין רומי אחר ומתה — לפי המסורת — מתוך אבל ואהבה.
הסיפור מציג אהבה כ"שותפות גורל" — בני זוג שמוכנים לשלם את המחיר הגבוה ביותר יחדיו. במסורת היהודית, סיפור מקביל הוא זה של רבי חנינא בן תרדיון ואשתו, שנידונו שניהם למוות על ידי הרומאים. גם כאן, בני הזוג נשארים נאמנים זה לזה ולאמונתם עד הסוף.פטרוס ופברוניה: אהבה שמרפאת
במסורת הרוסית-פרבוסלבית, פטרוס ופברוניה ממורום (המאה השלוש-עשרה) הם קדושי האהבה הזוגית. הנסיך פטרוס חלה במחלת עור קשה, ורק פברוניה — בת כפר פשוטה, ידענית וחכמה — ידעה לרפא אותו. כתנאי לריפוי, ביקשה שיישא אותה לאישה.
פטרוס הסכים, אך לאחר הריפוי חזר בו. המחלה חזרה. שוב ביקש את עזרתה, ושוב הציבה את תנאה. הפעם קיים את הבטחתו, והשניים נישאו. בני האצולה דרשו מפטרוס לגרש את "בת הכפר", אך הוא בחר בה על פני השלטון. לבסוף, שניהם מתו באותו יום, ועל אף שנקברו בנפרד — למחרת נמצאו בקבר משותף אחד.
הסיפור הזה מציג אהבה ככוח מרפא — מילולית ומטפורית. מנקודת מבט יהודית, הרעיון שאהבה מרפאת מוכר מאוד: "רפאות תהי לשרך" (משלי ג, ח). הזוהר מדבר על "רפואת האהבה" — הכוח של קשר אמיתי לרפא לא רק את הגוף אלא את הנשמה.
קדושות האהבה: אמונה, חכמה ואהבה
במסורת הנוצרית המזרחית קיים סיפור על אם ושלוש בנותיה: סופיה (חכמה) ובנותיה פיסטיס (אמונה), אלפיס (תקווה) ואגפה (אהבה). שלוש הבנות הוצאו להורג בפני אמן על ידי הקיסר הרומי, ואמם סופיה מתה שלושה ימים לאחר מכן מאבל.
הסיפור הזה הוא אלגורי ביסודו: חכמה היא אם האמונה, התקווה והאהבה, ומוות הבנות מייצג את ניצחון הרוח על הגוף. אך מבחינה יהודית, המבנה מזכיר באופן מובהק את סיפור חנה ושבעת בניה — סיפור קנוני של מסירות נפש שמופיע בספר מקבים ב ובתלמוד. גם שם, אם מעודדת את ילדיה לעמוד באמונתם עד מוות.
ההקבלה כה חזקה עד שחוקרים מזהים את סיפור חנה כמקור לסיפור סופיה ובנותיה. המסורת היהודית היא שהעניקה לנצרות המזרחית את הדגם של "אהבה שחזקה ממוות".
אליזבת ובורשניה: האהבה בתוך הקהילה
הנצרות המזרחית פיתחה גם סיפורים על אהבה קהילתית — אהבה בין מאמינים שיוצרת קהילה קדושה. הקדושה אליזבת הרוסית (תחילת המאה העשרים), שהייתה נסיכה גרמנייה שהתגיירה לפרבוסלביה, הקימה מנזר מיוחד שלא הסתגר מהעולם אלא שירת את העניים והחולים.
לאחר המהפכה הרוסית, נשלחה למעצר ונרצחה. המסורת מספרת שבלילה שלפני מותה, שרה שירי תהילים — ספר שחיברה המסורת היהודית. אהבתה התבטאה לא במילים גדולות אלא במעשים קטנים ויומיומיים של חסד.
הקבלה יהודית: מושג ה"צדיק" במסורת החסידית — האדם שכל חייו הם ביטוי של אהבה לבריות. כמו שאמר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב: "ריבונו של עולם, אני לא מבקש שתגלה לי סודות עולם. דבר אחד אני רוצה לדעת — האם סבלו של חברי מרגיש לי".האהבה בין השנייה: מרטירולוגיה יהודית ונוצרית
הנושא המשותף הבולט ביותר בין סיפורי האהבה הנוצריים המזרחיים לבין המסורת היהודית הוא מסירות הנפש. שתי המסורות רואות בנכונות למות על אמונה את הביטוי העליון של אהבה.
ביהדות, הביטוי הוא "קידוש השם" — מוות למען כבוד ה'. בנצרות המזרחית, הביטוי הוא "מרטיריום" — עדות באהבה. שניהם מבוססים על אותו רעיון: יש דבר שחשוב יותר מהחיים, ואותו דבר הוא אהבה — אהבת ה', אהבת האמת, אהבת הכבוד האנושי.
הרב סולובייצ'יק ציין שקידוש השם אינו שלילת החיים אלא אישור החיים: "אנו מוכנים למות על אלה מפני שחיינו שווים פחות ללא ערכים אלה".
המורשת: מה מלמדים אותנו סיפורים אלה?
סיפורי האהבה של הנצרות המזרחית — גם כאשר הם רחוקים מהעולם היהודי ברוחם ובפרטיהם — נושאים מסר שמהדהד גם בלב יהודי: אהבה אמיתית אינה נמדדת ברגעי השמחה אלא ברגעי המבחן. כשהכל טוב, קל לאהוב; כשהעולם מתמוטט, רק האהבה האמיתית נשארת.
המסורת היהודית שמרה על תובנה זו בדרכה שלה. "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה" — שיר השירים מצהיר שהאהבה עמידה בפני כל כוח הרסני. סיפורי הקדושים הנוצריים, כל אחד בדרכו, מאשרים את אותה אמת: שהאהבה, כאשר היא אמיתית, היא הכוח החזק ביותר בבריאה.
