רומיאו ויוליה של סין
הרבה לפני שייקספיר כתב על אוהבים טרגיים בוורונה, הסינים כבר סיפרו על לאנג שאנבו וצו יינגטאי -- זוג אוהבים שמותם הפך אותם לפרפרים. הסיפור, שמקורו בתקופת שושלת ג'ין (265-420 לספירה), הוא אחד מארבעת סיפורי האהבה הגדולים של סין, ועדיין מרגש מיליונים ברחבי מזרח אסיה.
צו יינגטאי הייתה צעירה נועזה שחלמה ללמוד -- דבר שהיה אסור על נשים בתקופתה. היא התחפשה לגבר ויצאה ללמוד בעיר הרחוקה. בדרך פגשה את לאנג שאנבו, והשניים הפכו לחברים קרובים. הם למדו יחד שלוש שנים, ישנו באותו חדר, ולאנג -- בתומתו -- לא הבין שחברו הוא למעשה אישה.
מנקודת מבט יהודית, הסיפור מעלה שאלות מעניינות. "לא ילבש גבר שמלת אישה" (דברים כב, ה) -- ההלכה אוסרת התחפשות בין המינים. אך המוטיבציה של יינגטאי -- הצמא ללמוד -- מהדהדת עם ערך יהודי עמוק: "תלמוד תורה כנגד כולם". הקונפליקט בין חוק למוסר, בין מסורת לצדק, הוא אוניברסלי.
גילוי האהבה
כשהגיע הזמן לחזור הביתה, יינגטאי ניסתה לרמוז ללאנג על זהותה האמיתית ועל אהבתה. היא השוותה את עצמם לזוג ברווזי מנדרינה, הציעה "לשדך" לו את "אחותה" -- אך לאנג התמים לא הבין. רק כשהגיע לבקר אותה וגילה שהיא אישה, הבין את עומק הרגש שהיה מוסתר כל אותן שנים.
אך היה מאוחר מדי. אביה של יינגטאי כבר שידך אותה לבן משפחה עשירה. לאנג, שבור לב, חלה ומת. ביום חתונתה, ביקשה יינגטאי שהמשכון יעבור ליד קברו של לאנג. כשהגיעה, האדמה נפתחה ויינגטאי קפצה אל תוך הקבר. משם עלו שני פרפרים -- נשמותיהם המאוחדות לנצח.
במסורת היהודית, האהבה שמנצחת את המוות מוכרת היטב: "כי עזה כמוות אהבה" (שיר השירים ח, ו). אך בניגוד לסיפור הסיני, היהדות אינה מאדירה את המוות כפתרון -- היא מבקשת את האהבה בתוך החיים.
הפרפרים מסמלים שינוי צורה, לא סוף -- כמו הנשמה שממשיכה לאחר המוות.
הפרפר כסמל
בתרבות הסינית, הפרפר מסמל שינוי צורה, חירות ואהבה. הפילוסוף ג'ואנג דזה חלם שהוא פרפר ותהה: האם אני אדם שחלם שהוא פרפר, או פרפר שחולם שהוא אדם?
במסורת היהודית, אין מסורת ספציפית על פרפרים, אך הרעיון של שינוי צורה רוחני מרכזי מאוד. התשובה היא שינוי צורה של הנשמה. הגאולה היא שינוי צורה של העולם. כשם שהזחל הופך לפרפר, כך הנשמה יכולה להתעלות מחומריות לרוחניות.
מרד באמצעות אהבה
הסיפור של לאנג ויינגטאי הוא גם סיפור של מרד חברתי. יינגטאי מתמרדת נגד האיסור על לימוד נשים. היא מתמרדת נגד שידוך כפוי. ולבסוף, היא בוחרת במוות על פני חיים ללא אהבה. הסיפור שימש השראה לדורות של נשים סיניות שנאבקו על זכויותיהן.
במסורת היהודית, נשים מרדניות אינן זרות. בנות צלפחד דרשו את נחלתן ושינו את ההלכה. רות המואביה בחרה ללכת עם נעמי נגד כל היגיון. אסתר המלכה סיכנה את חייה כדי להציל את עמה. האהבה כמרד -- נגד עוול, נגד קונבנציות, נגד כוחות שמנסים להפריד -- זהו מוטיב משותף.
הנצח שבפרפרים
הסיפור של לאנג שאנבו וצו יינגטאי הפך לאופרה, לבלט, לסרט ולקונצ'רטו לכינור. הוא חי כבר למעלה מ-1,600 שנה ואינו מראה סימני הזדקנות.
מדוע? כי הוא נוגע באמת אוניברסלית: אהבה אמיתית אינה נכנעת לנסיבות. היא מוכנה לשנות צורה, להתחפש, להילחם ואפילו למות -- אך לא לוותר.
כפי שכתב רבי יהודה הלוי: "ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב" -- גם כשהמרחק נראה בלתי אפשרי, הלב יודע את דרכו. שני פרפרים שמרחפים יחד מעל קבר עתיק בסין הם עדות חיה לכך שהאהבה, בסופו של דבר, מנצחת הכל.
