למה אנחנו בוחרים שוב באותו סוג שמכאיב לנו

יש משפט שאנשים אומרים כמעט בלחישה, כאילו הוא סוד מביך:

"אני לא מבין למה אני תמיד נופל על אותו סוג".

וכשחושבים על זה, זה באמת מבלבל. הרי אנחנו רוצים טוב, רוצים יציבות, רוצים אהבה. אז למה אנחנו נמשכים שוב ושוב למי שלא נותן את זה, למי שמקטין, נעלם, לא זמין, או פשוט לא מתאים?

הנקודה הכואבת היא זו: הרבה פעמים אנחנו לא בוחרים לפי מה שטוב לנו. אנחנו בוחרים לפי מה שמוכר לנו.

והמוכר הזה לפעמים מגיע עם כאב, אבל גם עם תחושה של "בית" במובן העקום של המילה.

במאמר הזה נבין למה זה קורה, איך לזהות את הדפוס שלך בזמן, ואיך מתחילים לבחור אחרת בלי להרגיש שאתה מתפשר על משיכה.

הסיבה המרכזית: המוח מחפש מוכר לפני שהוא מחפש טוב

המוח לא תמיד שואל "האם זה בריא לי". הוא שואל: "האם זה מוכר לי".

כי מוכר מרגיש צפוי, וצפוי מרגיש בטוח, גם אם זה בטוח בצורה כואבת.

לדוגמה:

• אם בבית אהבה היתה קשורה למתח, אתה עלול להתבלבל ולחשוב שמתח = משיכה
• אם היית צריך לרדוף אחרי תשומת לב, אתה עלול להימשך למי שגורם לך לרדוף
• אם חום היה נדיר, אתה עלול להעריך פירור קטן כאילו הוא חגיגה

זה לא אשמתך. זה קוד רגשי שנכתב מוקדם.

6 מנגנונים שגורמים לנו לבחור את ה"אותו סוג"

1) ניסיון לתקן את העבר

זו אחת הסיבות החזקות ביותר.

אנחנו נמשכים למישהו שמזכיר דמות ישנה, כי חלק בנו רוצה סוף אחר. הפעם נצליח. הפעם הוא יבחר. הפעם היא תישאר.

אבל אנשים חדשים הם לא הזדמנות לתקן פצע ישן. הם אנשים.

והניסיון לתקן הופך אותנו לעיוורים לסימנים.

2) אדרנלין שמתבלבל עם אהבה

מתח, אי-ודאות, חוסר יציבות, מרדף - זה מפעיל את הגוף.

והגוף יכול לתרגם הפעלה כזו ל"כימיה".

אז אתה אומר "יש בינינו אש", אבל האש היא לפעמים שריפה של חרדה.

3) פחד מקרבה אמיתית

זה נשמע פרדוקס, אבל אנשים רבים בוחרים "לא זמין" כי קרבה אמיתית מפחידה.

עם מישהו יציב, אתה פתאום צריך להיות נוכח, להיראות, לתת ולקבל. זה מפחיד.

אז הלא זמין הוא סוג של ביטחון: תמיד יש מרחק, תמיד יש תירוץ.

4) ערך עצמי שמבקש מבחן

אם עמוק בפנים יש לך ספק על הערך שלך, אתה עלול לבחור מישהו שקשה להשיג, ואז להרגיש שאתה שווה רק אם הצלחת להשיג אותו.

זו מערכת יחסים שהופכת להיות מבחן ערך, לא אהבה.

5) נאמנות פנימית לסיפור ישן

לפעמים יש אמונה פנימית:

• "אהבה תמיד קשה"
• "גברים/נשים תמיד..."
• "אין דבר כזה יציבות"
• "מי שיאהב אותי באמת לא קיים"

ואז אנחנו בוחרים אנשים שמתאימים לאמונה הזאת, כי זה מוכיח לנו שהסיפור נכון.

6) גבולות חלשים בתחילת קשר

הרבה דפוסים היו נגמרים מהר יותר אם היינו שמים גבול בדקה הראשונה שהסימן מופיע.

אבל אנחנו מחכים, מסבירים לעצמנו, נותנים עוד צ'אנס.

והנה האמת: בתחילת קשר, כל צ'אנס מגדל את ההיקשרות.

"איך אני יודע שזה שוב אותו סוג?"

יש סימן אחד שמופיע כמעט תמיד:

בשלב מוקדם אתה מרגיש שאתה מאבד יציבות פנימית.

דוגמאות:

• אתה בודק טלפון בלי סוף
• אתה מרגיש שאתה צריך להיזהר לא "להרוס"
• אתה נהיה פחות אתה
• אתה מתאמץ יותר מדי
• אתה מוותר על גבולות כדי להישאר בפנים

משיכה טובה משאירה אותך חי. משיכה שמכאיבה משאירה אותך דרוך.

3 שאלות שמנתקות את הקסם של ה"אותו סוג"

כשאתה מרגיש שאתה נמשך בטירוף, עצור ושאל:

1. 1. האם אני נמשך לאדם, או לדינמיקה?
2. 2. האם זה גורם לי להיות יותר אני, או פחות אני?
3. 3. האם אני מרגיש כבוד והדדיות כבר עכשיו?

אלה שאלות שמורידות אותך מהראש חזרה לקרקע.

איך מתחילים לבחור אחרת, בלי להרגיש שאתה מתפשר?

אנשים מפחדים ש"בחירה בריאה" תהיה משעממת. אבל האמת היא שזה שלב מעבר.

המוח שלך רגיל לאדרנלין. לכן יציבות מרגישה מוזרה בהתחלה.

1) להאט בכוונה

הדפוס הישן אוכל אותך כשאתה רץ מהר.

אטיות נותנת לך זמן לראות עובדות, לא רק תחושות.

2) לבחור לפי עקביות, לא לפי עוצמה

שים לב למי שמתקשר יפה, יוזם, עומד במילה.

זה לא פחות רומנטי. זה יותר בטוח.

3) להציב גבול קטן מוקדם

זה מפתח: גבול קטן בתחילת קשר הוא מבחן מעולה.

דוגמה:

• אם הוא מבטל, אתה אומר: "סבבה. כשתדע מתי מתאים לך, תציע יום אחר."

איך הוא מגיב לזה יגיד לך הרבה יותר מכימיה.