מגילה אחת, אלף פירושים
בכל הספרות העולמית העתיקה, אין יצירה שעוררה כל כך הרבה פרשנויות כמו שיר השירים. שמונה פרקים קצרים, מאה שבעה עשר פסוקים בלבד — ובתוכם עולם שלם של תשוקה, געגוע, חיפוש ומציאה. רבי עקיבא אמר עליו את המשפט המפורסם: "כל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קודשים". מדוע דווקא שיר אהבה ארוטי זכה למעמד כה גבוה?
התשובה טמונה בתפיסה הייחודית של היהדות כלפי אהבה. בעוד שתרבויות רבות הפרידו בין הקדוש לבין הגשמי, בין הרוחני לבין הארוטי — שיר השירים מאחד אותם. הגוף אינו מכשול לקדושה, אלא כלי שלה.
השפה הפיוטית: גוף כנוף
שפת השיר מפתיעה בעוצמתה החושנית. הדובר מתאר את אהובתו בדימויים שנשאבים מעולם הטבע הישראלי — עיניים כיונים, שיער כעדר עיזים שגלשו מהר גלעד, שיניים כעדר רחלים. אלה אינם דימויים אירופיים מנוסים אלא שפה ארץ-ישראלית עמוקה, שבה הגוף האנושי והנוף הטבעי מתערבבים זה בזה.
"שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה"
הפסוק הזה נחשב לאחד ההגדרות העמוקות ביותר של אהבה בכל הספרות האנושית. האהבה מושוותה למוות — לא בגלל שהיא הרסנית, אלא בגלל שהיא מוחלטת. כמו המוות, אי אפשר להתמקח איתה, אי אפשר לברוח ממנה, אי אפשר לשחד אותה.
הפרשנות הכפולה: אלגוריה ופשט
לאורך הדורות התפתחו שתי גישות עיקריות לשיר. הגישה האלגורית, שרואה בשיר משל לאהבה בין הקב"ה וכנסת ישראל, הפכה לפרשנות הדומיננטית בעולם חז"ל. לפי גישה זו, הרועה הוא האל, והרעיה היא עם ישראל, והחיפוש ההדדי משקף את הדרמה הקוסמית של גלות וגאולה.
הגישה הפשטנית, לעומת זאת, קוראת את השיר כפי שהוא — שיר אהבה בין איש לאישה. רבי אברהם אבן עזרא ופרשנים אחרים הכירו בכך שהמשמעות הפשוטה של הטקסט היא ארוטית ואנושית. והנה הפלא: שתי הגישות אינן סותרות זו את זו. האהבה האנושית היא המשל הטוב ביותר לאהבה האלוהית דווקא בגלל שהיא אמיתית, עזה ומוחלטת.מבנה השיר: דיאלוג של כיסופים
שיר השירים בנוי כדיאלוג — הדוד והרעיה מדברים זה אל זו, מחפשים, מוצאים, מאבדים ומוצאים שוב. המבנה הזה אינו מקרי. הוא משקף תפיסה עמוקה של אהבה כתנועה מתמדת, כמשחק אינסופי של קרבה וריחוק.
בשלוש פעמים חוזר המוטיב של החיפוש בלילה ברחובות העיר. הרעיה יוצאת לחפש את אהובה, שואלת את השומרים, מתייסרת בהיעדרו. זהו ארכיטיפ הכיסופים — ההבנה שאהבה אמיתית כוללת גם את הכאב של ההיעדרות, גם את המתיקות של הציפייה.
"אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק: פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי"
המתח בין שינה לערות, בין סגירות לפתיחות, הוא מתח שכל אוהב מכיר.
המורשת הנצחית
שיר השירים נקרא בבתי כנסת בחג הפסח, החג של האביב והחירות — ולא במקרה. כשם שהאביב מעיר את הטבע מתרדמתו, כך האהבה מעירה את הנפש. "כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" — פסוק שהפך לסמל ההתחדשות.
המגילה השפיעה על הסופיזם המוסלמי, על המיסטיקה הנוצרית, על הקבלה, ועל שירת האהבה החילונית עד ימינו. היא מלמדת אותנו שאין סתירה בין קדושה לתשוקה, בין גוף לנשמה — ושהאהבה האנושית, על כל גווניה, היא המראה הנאמנה ביותר של האלוהי.
